Posted on

התשוקה לכותנה

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לדבר על בדים, אז הפוסט הזה צפוי להיות תזזיתי, לא ממוקד וכנראה גם לא יקבל ציון גבוה על עריכה. בדים. אני אוהבת בדים. צבעוניים. מצוירים. חלקים. רכים. נעימים. מנוקדים, מפוספסים, פרחוניים ומעולעלים. אני פשוט אוהבת בדים. בדים איכותיים. אוהבת אותם בתור מגן ראש לעריסה, חולצה, חצאית או שמלה, בתור מצעים לבנים למיטת הוללות, או בתור בגדי חמודות במחלקת הילדות ב-H&M. אני אוהבת אותם זורמים, קולחים ונשפכים, בעיקר במטרים, אבל גם ביארדים ובגלילים. אני פשוט אוהבת בדים. טוב, נראה לי שהנקודה הובהרה. אפשר להמשיך.

בדים
אחד הבדים המושלמים, עד היום צובטת את ליבי הידיעה שלא ניתן להשיג עוד אף פירור ממנו

בדים בסלים

החיפוש שלי אחר בדים התחיל ברגע שהתחלתי לקלוע סלים. בניגוד לרוב הקולעים, שאצלם המלאכה מושלמת עם סיום הסל, אצלי מלאכה אחת הסתיימה ואחרת התחילה. כמעט לכל סל שקלעתי תפרתי בדים צבעוניים שריפדו אותו מבפנים או היו לו למכסה. אני מאשימה בזה סל אליפסה קלוע מערבה חומה (כמקובל במזרח אירופה) ומצופה בד פרחוני גס, שעלה איתנו לארץ מרומניה וזכה לחיים ארוכים בארץ הקודש.

כשהתחלתי לקלוע עריסות כל העיסוק בבדים קיבל ממדים עצומים וגם זכה ללגיטימציה עסקית (אני לא קונה בדים להנאתי, זה חומר גלם!). יש משהו כל כך טבעי ונכון בשילוב בין בדים לעריסה, שנראה לי אפילו שאין צורך להסביר. לפעמים נדמה לי שכל העריסות הן בעצם רק תירוץ לקנייה משולחת רסן של בדים חלומיים.

תגלית הבדים הגדולה

עד שנתקלתי בבלוג המרהיב של אלין, חשבתי שיש במדרחוב בדים סבירים, אם כי התקשיתי למצוא שם כאלה שיהלמו את העריסות שלי. אלין – אשת קריירה לתפארת וסלב-קרפט, מעלה בבלוג שלה מדי פעם דברי חמודות תפורים מרהיבים ביופיים. את הבדים שלה לא תמצאו לא בנחלת ולא בבנימין. את כולם היא קונה מחו"ל. קליק אחד על לינק באתר שלה העיף אותי לעולם המופלא והאינסופי של etsy, החנות הווירטואלית הענקית המתמחה במלאכות יד. החנות הזו השאירה אותי ערה מספר לילות ברצף.

במהלכם חרשתי חריש עמוק באינסוף חנויות הבדים, עברתי בזה אחר זה על כל המדפים ובחנתי מקרוב את הסחורה. וגם השכלתי. לראשוני התוודעתי למותגי בדים, מעצבי בדים וליינים של בדים. וקניתי. הו, כמה קניתי. את כל אלה קניתי.

   

האמת, שכשהתחלתי לקנות בדים לא ידעתי להגדיר מה אני מחפשת, אבל כשמצאתי, ידעתי שזה הדבר שחיפשתי. אבל לכל דבר טוב יש סוף. זו היתה הקנייה האחרונה שלי באצי.

במשך כמה ימים ישבתי ובהיתי בשיא המתיקות הזאת וקיימתי עם עצמי דיון נוקב בשאלה עד כמה מוסרי/חיוני/הגיוני להוציא 18 דולר על 90 סנטימטר של בד. לבסוף הגעתי למסקנה שזה לא מוסרי/חיוני/הגיוני. למרות זאת, קניתי יארד אחד מהבד, כדי לבדוק מקרוב הכצעקתו.

כשהבד הגיע ראיתי שאכן, מדובר במתיקות בהתגלומתה. גזרתי אותו בחרדת קודש, אחרי שמדדתי שוב ושוב כדי שחס וחלילה לא אפשל וירד לו לטמיון בד יקר המציאות. בגזירה חיכתה לי הפתעה. על שולי הבד, במקום שבו מודפסים פרטיו, גיליתי שהבד Made in the US. ולמה זה כל כך מפתיע? כי רוב בדי הכותנה מארצות הברית לא עולים 18 דולר למטר!

מגן ראש עריסה או ציידת הבדים

אמריקאים הם לא פראיירים, אמרתי לעצמי ורצתי למחשב. אם הבד הזה נולד, גדל והתחנך בארצות הברית של אמריקה, אני בטוח יכולה למצוא אותו בעוד מקום חוץ מאצי ובטח במחיר טוב יותר. בשורת החיפוש של גוגל הקלדתי את כל המילים שיכולות לתאר את הבד המרהיב הזה, וכעבור כמה שעות שבמהלכן עברתי על מאות דוגמאות בדים, מצאתי אותו יושב בשקט באיביי ומוצע לכל בשליש מחיר. בנקודה הזו תמו יחסי המסחר שלי עם החנויות באצי. אני כן נכנסת לפעמים לראות את הבדים. החנויות באתר יפות והסחורה מסודרת יפה ומצולמת היטב. כשאני רואה שם בד יפה אני אוספת את כל הנתונים המוצגים עליו – יצרן, סדרה וכו' ופונה עם זה לאיביי או לגוגל ובתשעים ותשע אחוז מהפעמים אני מוצאת את אותו בד במקום אחר ובהפרשי מחיר עצומים.

לדוגמה, תנו מבט בבד המשגע הזה: לפניכם הדפס של בסי פיס, אמנית ומאיירת אמריקאית, שחיה בשנים 1876–1960, ובין היתר איירה ב-1907 את אחת המהדורות של עליסה בארץ הפלאות.

   

הבד הזה כל כך שבה את לבי, עד שבלי לחשוב פעמיים שלפתי את כרטיס האשראי כדי לשלם 15 דולר תמורתו, אלא שלמרבה המזל (שלי) והחוצפה (של המוכרת), לא רק שיארד עולה 15 דולר, אלא המוכרת גם לא שולחת לארץ וגם לא עובדת עם פייפל ולא כרטיסי אשראי. אפשר לשלם לה רק  בהעברה בנקאית, שזה בהחלט חריג באצי ובמערכות המסחר המקוון. היא פשוט לא השאירה לי שום דרך לקנות את הבד. אתם יכולים להבין כמה שמחתי כשבתום שבועות ארוכים של חיפושים ומחקרים מצאתי אותו מונח בצד בחנות בדים קטנה בפלורידה שמכרה לי אותו בשליש מהסכום. כמובן שקניתי את כל המלאי שהיה בחנות ונראה לי שאני מחזיקה בפיסות האחרונות ממנו. בעולם.

בדידותו של הרץ למרחקים

המרדף הזה אחרי בדים הוא משימה לא פשוטה, שדורשת זמן, סקרנות, אמביציה וכישורי תחקירנות, אך בעיקר התמדה מהולה בתשוקה, ובמילה אחת – מדובר באובססיה. אני לא ממליצה לכן לנסות את זה בבית, במיוחד אם אתן לא צורכות בדים בכמויות מסחריות. אבל אני כן יכולה להגיד לכן שברגע התגלית, בתום חיפושים ממושכים, בשנייה שהבד החמקמק נמצא ונלכד סוף סוף ברשתי, הסיפוק הוא עצום. וכשהבד הזה מחייך אלי מתוך עריסה ומשתלב איתה בהרמוניה למוצר מוגמר שהוא מושלם מבחינתי – ברור לי שהמירוץ היה שווה.

ועם זה, לא תמיד יש לי כוח או זמן לרוץ. אני עדיין משלמת סכומים נכבדים עבור בדים שקשה לי לעמוד בפניהם, ולא אחת אני מוצאת את עצמי משלמת הון על בד שאני יודעת שאפשר להשיג בחצי מחיר (אם כי יכול לקחת לי חודש למצוא). למה? כי חלק גדול מהבדים שאני קונה הם oop – out of print – בדים נדירים, ששייכים לקולקציות קודמות, שאינם מודפסים יותר וקשה עד בלתי אפשרי להשיג אותם, כך שעצם השגת הבד היא הישג בשבילי, גם אם הוא עולה עשרה דולר או יותר.

 

Posted on

If you're going to San Francisco

עריסה ראשונה שחוצה את הים בדרך לחיים יפים יותר

בערך מרגע שהתחלתי לקלוע ולמכור עריסות ועגלות נדנדו לי כל הסובבים בשאלות – את מוכרת באצי? באיביי? לאמריקה? "לא", עניתי ונשאתי הרצאה על מצב העריסות והקליעות בחול, שהטיעון העיקרי שלה הוא שהשוק בחו"ל התברך בעריסות קלועות ואילו זה המקומי סובל ממחסור קשה בקולעים. אז מה לי  לשווק קרח לאסקימוסים בשעה שהשוק המקומי צמא? השאלות הטורדניות מהסביבה לא פסקו ושוב ושוב מצאתי את עצמי חוזרת על ההרצאה. אבל עם הזמן הפכתי לפחות אסרטיבית. יותר ויותר לקוחות שהגיעו אלי בעיני בורקות, ממש כאילו מצאו את משיח העריסות, סיפרו "בלידה הראשונה גרנו בארצות הברית וחיפשתי בנרות עריסה כזאת". הנרות לא עזרו. בהתחלה חשבתי, טוב, אולי בוויומינג בדיוק אזלו כרגע העריסות, אבל להפתעתי הנשים דווקא חיפשו בניו יורק ובוושינגטון. ואז באה רחלי.

הכרתי את רחלי לפני כמה שנים כשלמדתי קליעה אצל הרצל. רחלי קולעת סלים יפהיפיים מסנסני תמרים והיא יפה ומתוקה בעצמה. רחלי סיפרה שהיא פתחה חנות באצי, ושזה פחות מפחיד ממה שנדמה, בעיקר בדיעבד, כשיודעים איך עושים את זה. במקום לנדנד פשוט שלחה לי את כל החומרים הרלוונטים, הסיכומים שלה ואת הידע מהנסיון שלה ואמרה לי משהו בנוסח – זה נורא קל, תעשי את זה, יש לך כבר תמונות, מה אכפת לך. ואז כבר לא נותרה לי ברירה וכך נפתחה החנות הוירטואלית של באצי. הודות לעזרה של רחלי זה באמת היה קליל. לא עשיתי אירוע פתיחה, לא הזמנתי יחצנים וישבתי די בשקט, לא חיכיתי ללקוחות, פשוט שמחתי שאף אחד יותר לא מנדנד לי לפתוח חנות, כי כל מי ששאל ונדנד אמרתי שכן, יש לי חנות באצי. תודה ששאלתם.

בוקר אחד קיבלתי במייל ברכה חגיגית לרגל המכירה הראשונה שלי –  עגלת בובה ושטרות של כמעט מאתיים דולר צצו בחשבון הפייפל שלי. ההפתעה היתה כל כך גדולה וכמעט כעסתי על מומחמד מקנדה שפשוט קנה לו עגלה (שלמזלי הודות לעופרה מפטיט היתה לי במלאי באותו רגע) מבלי להתייעץ איתי אפילו.

אבל כשקים מסן פרנסיסקו הודיעה לי שהיא מעוניינת לקנות עריסה שלי מדגם פרג'ליס ממש הייתי בעננים. אמריקה! ארץ אינסוף האפשרויות. ואמריקה מחליטה לבחור דווקא בי! התרגשתי. נרגעתי. קלעתי. ארזתי. ליפפתי באינספור פצפצים, לפלפים ומסקינג טייפ כמו אם חרדה. ברגע האחרון עצרתי בעצמי ולא הכנסתי סנדוויץ לארגז, סתם למקרה שהעריסה תהיה קצת רעבה בדרך. הרגעתי את עצמי שבטיסות ארוכות מגישים ארוחות ונשאתי את 8 הקילוגרמים (מתוכם 2 כנראה שייכים לאריזה) לסניף הדואר הקרוב.

כמה דקות קודם הרצתי עליה סט צילומים קצרצר למרות שאני מכירה במגבלות הצילום והמצלמה שלי. לא ניסיתי (וגם לא הייתי מצליחה) להוציא תמונות שיווקיות מרהיבות. הייתי יותר כמו אמא שמצלמת את הילדים העוזבים על רקע הבית המבולגן עם ערימות הכביסה, הכלים וניחוח הבישולים ופחות כמו אמא שלקחה את הילדים לסט צילומים אצל צלמת מאובזרת. רציתי משהו שיהיה לי למזכרת מהעריסה שטסה לה לאמריקה. ושברגעים הקשים אוכל להיזכר שאפילו הדודים מאמריקה, אלה שיש להם הכל מכל, בחרו דווקא בשלי.

טיסה נעימה!

Posted on

עגלות בובה אחרונות לקיץ זה והזמנה למכירה

עגלות מקש

בניגוד לכל אחד אחר שאני מכירה, ובניגוד לעצתם של כל אנשי השיווק, ליין המוצרים שלי מצומצם.

גלגלי עץ לעגלה

אני אוהבת לחשוב שאני מתמקדת באיכות. אחת לאיזה זמן, שניה לפני שאני משעממת את עצמי למוות, אני מגוונת במוצר חדש.

הרצל תמיד אומר לי "את חייבת לגוון". "אני יודעת, אתה צודק, אני אגיע אלייך השבוע להתאמן על סלים מרובעים, נשבעת". סלים מרובעים זה עולם אחר ומסעיר. הבסיס נקלע בצורה אחרת, הפינות מהוות קרקע לפורענות והסיומת, אוי הסיומת של המרובעים האלה. אבל הם כל כך יפים שפשוט חייבים לקלוע אותם. חייבים. שבוע הבא, אני נשבעת לעצמי ולו ואני באמת מתכוונת לזה, אבל איכשהו יוצא שהדיאלוג הזה חוזר על עצמו מדי שבוע. יש סיכוי סביר שאני הקולעת היחידה בעולם שקולעת רק מוצר אחד ומזל שהם לא קוראים עברית, בטח היו מעיפים אותי כבר מקסטת הקולעים.

אז אחרי שקלעתי 15 עגלות בובה ברצף וסיימתי את מלאי חומרי הגלם לעגלות שהיה ברשותי (לידיעת הנוסעים – זה אומר שעד החורף פס הייצור של העגלות מושבת), אני מגוונת. טוב, אולי לא לזה הרצל התכוון כשאמר שאני חייבת לגוון, אבל בשבילי זה גיוון. הפעם גיוונתי בציוד משלים לעגלות בובה הקלועות – סט מצעים (מהודר!) לעגלה. המצעים – כרית ושמיכה מבדים מתוקים ובצבעים שתואמים את צבעי המזרן של העגלה. כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על בדים, על התשוקה שלי, הטעם שלי וגם האובססיה, עכשיו זו יכלה להיות הזדמנות טוב, לו רק היו לי יומיים-שלושה פנויים. אבל גם זה יגיע. בינתיים במקום לקרוא על זה תוכלו לקנות ולעטוף את הבובות בערבים שהולכים ומתקררים.

עגלה מקש

סט המצעים יושק כרגע במהדורה מוגבלת לקראת אירוע מכירה שיתקיים בסוף השבוע הקרוב בכפר הס בסטודיו של עדילי שמציע גן שעשועים לחובבי אקססוריז ודברים יפים. בית המלאכה שלה ממוקם במחסן תבואה שבעזרת הרבה דמיון, עבודה ובטח אי אלו שקלים, הפך לחלל תצוגה מרשים, שמוצף בקרני שמש שמתעלפות לתוכו ונשברות מול קרירות המיזוג. בתוך הסילו שלל חרוזים, תכשיטים, סיכות, שמלות, נעליים, תיקים, מחברות, מוצרי נייר ובעצם כל מה שאפשר לפנטז עליו במין כל-בו של טעם טוב. במכירה יתארחו בין יתר עופרה שמייצרת מטבחי עץ לילדים, פינות איפור ובסטות שוק; דיקלה שסורגת שטיחים עגולים מרהיבים וכביסים; נויה שמעצבת את בגדי הילדים הכי יפים שאפשר למצוא חוץ מH&M-,היידי שמייצרת את תיקי העגלה הכי בסטייל, ויהיו גם כובעים סרוגים מדליקים, מתנות לידה, טקסטיל לילדים ושאר דברים נהדרים שחייהם של תינוקות אינם חיים בלעדיהם. אל תחמיצו.

חמישי (מחר) משעה 18 ועד 11 בלילה וששי משעה 9 ועד 14. לכפר הס נוסעים צפונה על כביש 4 ופונים ימים בצומת בני דור. משם ממשיכים ישר ופונים ימינה לפי השילוט לכפר הס. ממשיכים ישר ובכיכר הראשונה פונים שמאלה. נוסעים עוד כמה מטרים ותראו את סילו משמאלכם. האזור יהיה משולט ואני בטוחה שתגיעו בבטחה. הנה הצצה. וגם הוכחה שצריך להשאיר את העיסוק הגרפי למישהו אחר.

 

Posted on

מגן ראש עריסה

המגנים שלנו

מגני הראש שלנו עשויים 100 כותנה איכותית והבדים נבחרים בקפידה מתוך מבחר אינסופי של בדים. רק הספורים שמצליחים לרגש אותנו במתיקותם, בעדינותם, ביופים ובחד פעמיותם, עושים את הדרך אל העריסות שלנו. המגן של העריסות שלנו הוא בגודל מגן ראש למיטה, כך שבסיום השימוש בעריסה המגן עוברת למיטת התינוק וחוסך קניית מגן נוסף למיטה. הסרגל שמופיע בחלק מהמידות הוא כדי לתת קנה מידה ואינו מופיע על הבד.

מגני ראש לעריסות תינוק
מגן ראש ולנטיין

מגן ראש לעריסות
מגן ראש עריסה אמא אווזה
מגן פרחים פסים לעריסה
מגני ראש
מגן ראש לעריסה בובות
מגן ראש לעריסה
מגן ראש נקודות תכלת לעריסת תינוק
גן ראש נקודות ורודת לעריסה
מגן ראש נקודות ורודת לעריסה
מגן ראש לעריסה בבושקה
מגן ראש בבושקות

מגן למיטת תינוק
מגן ראש לבן
Posted on

עריסה מיטה לול או עגלול

עריסה, מיטה, לול או עגלול? איפה ישנים הלילה? 

כשאת נכנסת להריון לא רק האגן מתרחב, אלא כל העולם שלך ואיתו אוצר המלים. שפע מוצרים וביטויים חדשים המלווים אותם מתווספים ללקסיקון שלך ולא פעם יוצרים בלבול. בשורות הבאות נכיר את המוצרים שנועדו להכיל את התינוק שלך בימיו הראשונים ונבהיר את ההבדלים ביניהם.

למעשה הדבר היחיד שהתינוק צריך בימיו הראשונים, חוץ מאמא, זו עריסה. עריסה היא מיטת תינוק קטנה שמקנה לתינוק תחושת בטחון ונוחות בשל גודלה הקטן. מטרתה לחבוק את התינוק ולהקנות לו תחושת עיטוף. העריסה מונחת בחדר השינה של ההורים, לידה מיטתם, והיא מאפשרת גישה מהירה ונוחה אל התינוק, בלי הסכנות הטמונות בלינה עם התינוק באותה מיטה ממש. חוקרים, רופאים והורים מסכימים כי המקום של התינוק בחודשי חייו הראשונים הוא קרוב להורים שקשובים לו גם כשהם ישנים ויכולים לסייע לו במידה והוא נקלע למצוקה נשימתית. מידות: בממוצע 45-85 ס"מ; גילאים: 0- 4 חודשים; טווח מחירים: השכרה 50-150 שקלים, קנייה: 500-2600 שקלים.

 

עריסה לתינוק

מיטת תינוק baby bed

הסטטיסטיקה מראה כי בסביבות גיל 4 חודשים יורד הסיכון למצוקת נשימה ובגיל זה ניתן להעביר את התינוק לישון במיטת תינוק בחדר התינוק. מיטות התינוק עשויות בדרך כלל עץ והגובה שלהם ניתן לכיוונון בהתאם לגיל התינוק. תחילה התינוק ישן במצב מוגבה, וככל שהוא גדל מנמיכים את רצפת המיטה כדי לשמור על בטיחותו. תינוקות ישנים במיטת תינוק בממוצע עד גיל שנתיים וחצי-שלוש אז הם עוברים למיטות מעבר או למיטת יחיד.

מידות: 70X 140 ס"מ; גילאים: 4 חודשים עד 2.3-3 שנים; טווח מחיר: 450-4,500 שקלים

לול playpen

בניגוד למיטת תינוק המשמשת לשעות הלילה, הלול משמש גם בשעות היום. הוא מהווה מתחם קטן ומוגן שבו התינוק יכול לשהות בשעות הערות שלו בביטחון, מבלי סכנה שיקבל מכה מחפץ או ישחק בחוטי חשמל וחפצים אחרים שיכולים לסכנן אותו. היתרון של הלול הוא שהאמא לא חייבת להיות נוכחת בחדר כל הזמן כדי לשמור על התינוק. יש הטוענים שהשהות בלול אינה מעודדת זחילה.

מידות: 80X90 ס"מ; גילאים: נוח לשימוש מגיל 3 חודשים ועד גיל שהילד מוכן להיות בו; טווח מחיר: 200-550 שקלים.

עגלול

עגלול הוא שילוב של עגלה עם לול. זהו למעשה לול עם גלגלים גדולים שמאפשר לצאת לטיול עם התינוק במצב של שכיבה ישיבה ועמידה, מאפשר לצאת עם כמה תינוקות ביחד לטיול.

מידות: 60X80, 80X80 ס"מ; גילאים: עד גיל שהילד מוכן להיות בו; טווח מחיר: 650-2500 שקלים.