Posted on

להתאמן בשביל שניים: כל מה שצריך לדעת על פעילות גופנית בהריון

ב"הלידה" אחד מספרי ההריון הראשונים שנכתבו בארץ (הוצאת ידיעות 1968) ממליץ פרופ' משה לנצט לנשים הרות לצאת מדי יום לטיול הליכה בן חצי שעה. בתקופה שבה המלצת הרופאים והחוקרים היתה להמעיט בפעילות, היה לנצט חלוץ. במהלך השנים שחלפו מאז נאספו עדויות בדבר יתרונות פעילות גופנית בהריון וההמלצות השתנו. כל אנשי המקצוע מסכימים כיום כי לפעילות גופנית בהריון תקין השפעה חיובית גדולה על ההריון

חוקרים, רופאים וארגוני גניקולוגיה ומיילדות בעולם עדיין חלוקים בשאלות רבות הקשורות לפעילות – מהותה, סוגה, משכה, עצימותה ומינונה, מחלוקת שמהווה מקור לבלבול באוכלוסייה. מטרת הכתבה היתה להגיע להמלצות ברורות לאישה ההרה, משימה שלתחושתינו שעמדנו בה בהצלחה חלקית בלבד. לדברי ד"ר נעמה קונסטנטיני, רופאת ספורט ומשפחה, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בהדסה בירושלים, המקור לבלבול  נעוץ במחסור במחקרים, שהרי לא פשוט לקבל אישור לבצע מחקרים באדם, לא כל שכן בנשים הרות. חלק מהמחקרים על ספורט בהריון מתבססים על מחקרים בכבשים, שגם הם בעייתיים שהרי אנחנו לא לחלוטין דומים. בנוסף, קשה לשכנע כבשה לעשות יוגה כדי לבדוק את השפעת האימון על מהלך הריונה. כך שההמלצות של הארגונים מתבססות על תאוריה, הגיון בריא ונסיון לא פחות מאשר על מחקר מדוקדק.

לדבר ד"ר ישראל הנדלר מומחה ליילוד וגיניקולוגיה, הריון בסיכון ואולטרסאונד מיילדותי, מנהל מיון היולדות בתל השומר וסגן מנהל חדרי הלידה בו, פעילות גופנית בהריון (וכמובן שגם לא בהריון) מאד מומלצת. "בזמן הריון הפעילות מקלה על סימפטומים רבים של הריון כמו כאבי גב, מפחיתה את תחושת הכבדות והעייפות, מניעת סכרת הריון, מפחיתה נטייה לבצקות וורידים מורחבים, מונעת עלייה מוגזמת במשקל, תורמת למצב רוח טוב, לדימוי עצמי גבוה בהריון ומפחיתה סימני דיכאון". וזה עוד לא הכל.

עריסה לתינוק

פעילות גופנית בהריון מורידה את רמת המתח והחרדה בהריון, משפרת את היציבה ומסייעת בשמירה על גמישות חוליות הגב והצלעות, מה שמאפשר יותר נינוחות ונשיאה טובה יותר של העומס. היא גם עוזרת להפחתת הלחץ על הקיבה ולבעיות בעיכול. מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית עוזרת להכין את הגוף ללידה, מקנה שליטה טובה יותר על הנשימה וההרפיה ומאפשרת חזרה מהירה יותר של הגוף למשקל ולפעילות רגילה לאחר הלידה. ארגון המיילדות הישראלי טוען כי נשים העוסקות בפעילות גופנית במהלך ההריון הן בעלות פוטנציאל לקיצור משך הלידה (נתון שלא הוכח ברוב החקרים) וייתכן כי הלידה שלהן מצריכה פחות התערבות מיילדותית. מחקר אחר שבדק תינוקות שנולדו לנשים שהתאמנו במהלך ההריון, מצביע על כך שתינוקות לאמהות שהתאמנו בהריון נוטים להירגע בקלות רבה יחסית, מפגינים עוררות גבוהה יותר יחסית לאמהות לא פעילות ואף נוטים לסבול פחות מעודף משקל במהלך חייהם. ואולם, לדברי ד"ר הנדלר קשה לבודד במחקר את כל הפרמטרים וייתכן שהנשים רגועות מסיבה אחרת, ונשים רגועות יולדות תינוקות רגועים, כך שלא ניתן לזקוף זאת בלעדית לטובת העיסוק הספורטיבי.

מתי להתחיל (רמז: עדיף לפני ההריון)בגלל החשש מעליה במשקל, נשים רבות שלא התאמנו בעבר, מוצאות כי דווקא הריון הוא זמן מתאים לאמץ סגנון חיים בריא וספורטיבי. ואולם, לדברי הרופאים, בדיקת הריון חיובית איננה אות לפצוח במשטר אימונים, במיוחד לא כשמדובר בנשים בעלות עודף משקל.  "הריון הוא לא עיתוי נכון להתחיל במאמצים גדולים שגורמים לעלייה מהירה בדופק ובלחץ הדם בגוף שאינו מורגל לכך, ובנסיבות כאלה, אימון עלול לגרום לסיבוכים הקשורים בלחץ דם ואף ללידה מוקדמת." אומר ד"ר הנדלר. לדבריו, ההמלצה לנשים בהריון היא לעסוק בפעילות גופנית באותה מידה שהורגלו אליה קודם, כשהמטרה היא לא להעלות את הכושר, אלא לשמור על הכושר הקיים, תוך כדי הקשבה לגוף. "בפעילות גופנית בהריון" אומרת ד"ר נעמה קונסטנטיני מנהלת המחלקה לרפואת ספורט ופיזיולוגיה במכון וינגייט, "אנחנו רוצים להרוויח את בריאות האישה מבלי לסכן אותה ואת העובר." אז כמו עם חומצה פולית, כך גם לגבי התעמלות – עדיף להתחיל לפני. אך גם אם לא התאמנת קודם, אבל את בריאה וההריון שלך תקין לדברי ד"ר הנדלר עדיף שתתחילי כמה שיותר מוקדם. במקרה כזה הפעילות המומלצת עבורך היא פעילות אירובית מתונה כמו הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים נייחים או פעילות מפתחת כושר ייעודית לנשים בהריון. "תחילת ההריון הוא בהחלט לא זמן טוב למאמצים גדולים במיוחד אצל מי שלא מורגלת בהם, כי בתקופה זו ההריון הכי רגיש, ובזמן זה נוצרות מערכות העובר ואיבריו." אומרת ד"ר קונסטנטיני. "אימון ממושך בעצימות גבוהה מביא לעלייה בדופק האם והעובר, חום הגוף שלהם, לחץ הדם ועליה בתצרוכת החמצן ונוצרת תחרות בין צרכיו של העובר לצרכי השרירים במאמץ. אמנם אין הוכחות מחקריות בדבר נזקים לעובר בעקבות פעילות עצימה, אבל זה מהסיבה שאף אחד לא רוצה לסכן עוברים לשם בדיקה. כך שאין להסיק מהעדר המחקר על כך שלא נגרם נזק לעובר בתנאים כאלה". בטרימסטר הראשון מתפתחות מרבית מערכות העובר ובשלב זה גם מתרחשות רוב ההפלות הטבעיות.

רופאים וחוקרים היום מכירים בחשיבות הגופנית והנפשית של פעילות גופנית בהריון ומעודדים גם נשים שלא התאמנו קודם לעסוק בפעילות גופנית – אירובי וכוח, אבל הדגש הוא במקרה של נשים אלה הוא על פעילות מתונה מאד, הנבנית בהדרגה מבחינת משכה ועצימותה. יש להתחיל מפעילות קלה של כמהדקות שלוש פעמים בשובע ולהעלות בהדרגה. לדברי ד"ר קונסטנטיני, לא חייבים לפצוח באימונים, אפשר פשוט לאמץ הרגלים פעילים יותר בזמן הריון – לזוז, ללכת ברגל, לעלות מדרגות וכו'.

לזוז ולהקשיב

החרוצות שביניכן שטרחו בערב שבת, התאמנו לפני ההריון והריונן תקין, מוזמנות להמשיך בשגרת האימונים תוך התאמות קלות הנוגעות לסוג הפעילות ועצימותה. ההמלצה היא לבצע פעילות גופנית שלוש בשבוע ואף יותר ובמידת האפשר לשלב פעילות אירובית עם פעילות אנאירובית (לא בהכרח באותו האימון). בשלבים מוקדמים של ההריון יש להימנע מסוגי ספורט שיש בהם מגע – כדורסל, קיקבוקסינג וכן מפעולות מסוכנות בהריון כמו וצניחה. צלילה אסורה בכל שלבי ההריון. חשוב לשמור על רצף באימון ולא להפסיק להתאמן ואז להתחיל שוב כעבור מספר שבועת. כדי למנוע מצב של התחממות יתר, על הפעילות להתבצע במזג אוויר נוח או בחדרים ממוזגים ובבגדים נוחים, משכה לא אמור לעלות על שעה ובמהלכה ואחריה יש להקפיד על שתייה מרובה גם אם לא מרגישים צמא.

רופאים וחוקרים מסכימים כי הדבר הכי חשוב בפעילות גופנית בהריון הוא להיות קשוב לגוף. אם פעילות מסויימת גורמת לכאב או מאמץ שאינו נוח, או לא נעים, אז עדיף לחדול ממנה. קוצר נשימה משמעותי, דימום מאיבר המין, סחרחורות, כאבי ראש, כאב בחזה, דליפת מי שפיר או ירידה בתנועתיות העובר במהלך הפעילות הן סיבה טובה להפסיק את האימון ולקפוץ לרופא. ועכשיו, אפשר להתחיל להזיע.

מתי להימנע

למרות היתרונות הבולטים של פעילות גופנית בהריון, במקרים מסויימים עדיף להימנע ממנה, ואלו הם: היסטוריה של הפלות טבעיות קודמות; דימום שמקורו בשליית פתח, מרעלת הריון, נשים עם צירים הנמצאות בחשש ללידה מוקדמת, נשים הסובלות מבעיות בצוואר הרחם, נשים שנושאות הריון מרובה עוברים, מקרים בהם אין אספקת דם מספקת לעובר והוא לא צומח כמו שצריך. במקרה כזה, מנוחה תאפשר ליותר דם לזרום לרחם. ועם זה, לא הוכח כי מנוחה מונעת לידה מוקדמת. לדברי ד"ר הנדלר במקרים של צירים מוקדמים אישה מקבלת חופשת מחלה, שמטרתה להימנע מסיטואציות שגורמות לה לצירים, אך פעילות גופנית היא לאו דווקא סיטואציה כזו, ואם הפעילות אינה הגורם לצירים, אין מניעה להמשיך. במקרים של דימום בתחילת הריון אנחנו אומרים לאישה לנוח", אומר ד"ר הנדלר, אבל לרוב זה כי אין לנו משהו יותר טוב מזה להציע. מנוחה או שמירת הריון אין משמעותה לשכב כל היום במיטה, מצב שיכול להוות סיכון להיווצרות כרישי דם. פעילות גופנית מתונה כמו הליכה, שחיה ושיעורים ייעודיים לנשים הרות, דווקא יכולה לסייע, לגוף ולנפש כאחד." במקרים של דימום בשל שיליית פתח, עדיף לוותר על פעילות גופנית. נשים הסובלות ממחלת לב או ריאות או יתר לחץ דם כרוני מתבקשות להיוועץ ברופא טרם הפעילות. גם עלייה בלחץ הדם, אנמיה על רקע הריון, נפיחות ברגליים שיכולה להעיד על רעלת הריון וכן מחלות זיהומיות המלוות בחום, דורשות בירור רפואי לפני המשך הפעילות.

לשמור על דופק

במהלך ההריון עולה דופק האישה במנוחה ב-10-15 פעימות מאשר בזמן רגיל. בזמן פעילות גופנית עולה הדופק והחום של האישה ואיתם גם אלה של העובר. לכן בכל פעילות אירובית בהריון מומלץ לא לעבור דופק של 75 אחוז מהדופק המירבי כדי לא לגרום למצוקה עוברית וכדי למנוע מצב של היפרתרמיה (עודף חום) בעובר. ואולם, רובנו לא יודעות בדיוק מהו הדופק המירבי שלנו. "טבלאות הדופק הינן כלליות לאוכלוסיה, יכולה להיות בהן סטייה של עד 20% מה גם שבזמן הריון המערכת משתנה, מספר הפעימות עולה וגם נפח הפעימה, כך שגם נתוני עבר לגבי דופק מירבי, אינם רלוונטיים." לדברי ד"ר קונסטנטיני המבחן המיהמן ביותר הוא מבחן הדיבור (walk and talk test). כל עוד את יכולה לנהל שיחה רציפה וממושכת בזמן הפעילות מבלי להתנשף ומבלי להרגיש קוצר נשימה, זה מעיד שאת בדופק הנכון. כשאת מתחילה להתנשף בכבדות ומתקשה לנהל שיחה זה סימן שיצאת מהטווח האירובי הבטוח ואת נמצאת בדופק גבוה מדי."

ייעוץ מקצועי:

* ד"ר ישראל הנדלר מומחה ליילוד וגיניקולוגיה, הריון בסיכון ואולטרסאונד מיילדותי, מנהל מיון היולדות בתל השומר וסגן מנהל חדר הלידה ואבא לשלושה.

ד"ר נעמה קונסטנטיטני, מומחית ברפואת משפחה ורופאת ספורט, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בהדסה ירושלים ויו"ר הועדה רפואית ועד אולימפי

* ד"ר לובה גליצקיה, מנהלת המחלקה לרפואת ספורט ופיזיולוגיה במכון וינגייט

* שרון שטרית  – פיזיותרפיסט מוסמך, מתמחה בפעילות גופנית לנשים בהריון ולאחר לידה, הכנה ללידה ושיקום רצפת אגן.

 

Posted on

סל החתלה נייד

סל החתלה

סל החתלה נייד, המאפשר לחתל את הילד בכל מקום בבית. הסל מיוצר בארץ בעבודת יד מחומרים טבעיים. הוא קלוע מענפים של עץ ערבה, מגיע עם מזרן החתלה ותואם לעריסות שלנו.

מידות סל החתלה:

רוחב: 40 ס"מ

אורך: 80 ס"מ

גובה 12 ס"מ

 

Posted on

התשוקה לכותנה

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לדבר על בדים, אז הפוסט הזה צפוי להיות תזזיתי, לא ממוקד וכנראה גם לא יקבל ציון גבוה על עריכה. בדים. אני אוהבת בדים. צבעוניים. מצוירים. חלקים. רכים. נעימים. מנוקדים, מפוספסים, פרחוניים ומעולעלים. אני פשוט אוהבת בדים. בדים איכותיים. אוהבת אותם בתור מגן ראש לעריסה, חולצה, חצאית או שמלה, בתור מצעים לבנים למיטת הוללות, או בתור בגדי חמודות במחלקת הילדות ב-H&M. אני אוהבת אותם זורמים, קולחים ונשפכים, בעיקר במטרים, אבל גם ביארדים ובגלילים. אני פשוט אוהבת בדים. טוב, נראה לי שהנקודה הובהרה. אפשר להמשיך.

בדים
אחד הבדים המושלמים, עד היום צובטת את ליבי הידיעה שלא ניתן להשיג עוד אף פירור ממנו

בדים בסלים

החיפוש שלי אחר בדים התחיל ברגע שהתחלתי לקלוע סלים. בניגוד לרוב הקולעים, שאצלם המלאכה מושלמת עם סיום הסל, אצלי מלאכה אחת הסתיימה ואחרת התחילה. כמעט לכל סל שקלעתי תפרתי בדים צבעוניים שריפדו אותו מבפנים או היו לו למכסה. אני מאשימה בזה סל אליפסה קלוע מערבה חומה (כמקובל במזרח אירופה) ומצופה בד פרחוני גס, שעלה איתנו לארץ מרומניה וזכה לחיים ארוכים בארץ הקודש.

כשהתחלתי לקלוע עריסות כל העיסוק בבדים קיבל ממדים עצומים וגם זכה ללגיטימציה עסקית (אני לא קונה בדים להנאתי, זה חומר גלם!). יש משהו כל כך טבעי ונכון בשילוב בין בדים לעריסה, שנראה לי אפילו שאין צורך להסביר. לפעמים נדמה לי שכל העריסות הן בעצם רק תירוץ לקנייה משולחת רסן של בדים חלומיים.

תגלית הבדים הגדולה

עד שנתקלתי בבלוג המרהיב של אלין, חשבתי שיש במדרחוב בדים סבירים, אם כי התקשיתי למצוא שם כאלה שיהלמו את העריסות שלי. אלין – אשת קריירה לתפארת וסלב-קרפט, מעלה בבלוג שלה מדי פעם דברי חמודות תפורים מרהיבים ביופיים. את הבדים שלה לא תמצאו לא בנחלת ולא בבנימין. את כולם היא קונה מחו"ל. קליק אחד על לינק באתר שלה העיף אותי לעולם המופלא והאינסופי של etsy, החנות הווירטואלית הענקית המתמחה במלאכות יד. החנות הזו השאירה אותי ערה מספר לילות ברצף.

במהלכם חרשתי חריש עמוק באינסוף חנויות הבדים, עברתי בזה אחר זה על כל המדפים ובחנתי מקרוב את הסחורה. וגם השכלתי. לראשוני התוודעתי למותגי בדים, מעצבי בדים וליינים של בדים. וקניתי. הו, כמה קניתי. את כל אלה קניתי.

   

האמת, שכשהתחלתי לקנות בדים לא ידעתי להגדיר מה אני מחפשת, אבל כשמצאתי, ידעתי שזה הדבר שחיפשתי. אבל לכל דבר טוב יש סוף. זו היתה הקנייה האחרונה שלי באצי.

במשך כמה ימים ישבתי ובהיתי בשיא המתיקות הזאת וקיימתי עם עצמי דיון נוקב בשאלה עד כמה מוסרי/חיוני/הגיוני להוציא 18 דולר על 90 סנטימטר של בד. לבסוף הגעתי למסקנה שזה לא מוסרי/חיוני/הגיוני. למרות זאת, קניתי יארד אחד מהבד, כדי לבדוק מקרוב הכצעקתו.

כשהבד הגיע ראיתי שאכן, מדובר במתיקות בהתגלומתה. גזרתי אותו בחרדת קודש, אחרי שמדדתי שוב ושוב כדי שחס וחלילה לא אפשל וירד לו לטמיון בד יקר המציאות. בגזירה חיכתה לי הפתעה. על שולי הבד, במקום שבו מודפסים פרטיו, גיליתי שהבד Made in the US. ולמה זה כל כך מפתיע? כי רוב בדי הכותנה מארצות הברית לא עולים 18 דולר למטר!

מגן ראש עריסה או ציידת הבדים

אמריקאים הם לא פראיירים, אמרתי לעצמי ורצתי למחשב. אם הבד הזה נולד, גדל והתחנך בארצות הברית של אמריקה, אני בטוח יכולה למצוא אותו בעוד מקום חוץ מאצי ובטח במחיר טוב יותר. בשורת החיפוש של גוגל הקלדתי את כל המילים שיכולות לתאר את הבד המרהיב הזה, וכעבור כמה שעות שבמהלכן עברתי על מאות דוגמאות בדים, מצאתי אותו יושב בשקט באיביי ומוצע לכל בשליש מחיר. בנקודה הזו תמו יחסי המסחר שלי עם החנויות באצי. אני כן נכנסת לפעמים לראות את הבדים. החנויות באתר יפות והסחורה מסודרת יפה ומצולמת היטב. כשאני רואה שם בד יפה אני אוספת את כל הנתונים המוצגים עליו – יצרן, סדרה וכו' ופונה עם זה לאיביי או לגוגל ובתשעים ותשע אחוז מהפעמים אני מוצאת את אותו בד במקום אחר ובהפרשי מחיר עצומים.

לדוגמה, תנו מבט בבד המשגע הזה: לפניכם הדפס של בסי פיס, אמנית ומאיירת אמריקאית, שחיה בשנים 1876–1960, ובין היתר איירה ב-1907 את אחת המהדורות של עליסה בארץ הפלאות.

   

הבד הזה כל כך שבה את לבי, עד שבלי לחשוב פעמיים שלפתי את כרטיס האשראי כדי לשלם 15 דולר תמורתו, אלא שלמרבה המזל (שלי) והחוצפה (של המוכרת), לא רק שיארד עולה 15 דולר, אלא המוכרת גם לא שולחת לארץ וגם לא עובדת עם פייפל ולא כרטיסי אשראי. אפשר לשלם לה רק  בהעברה בנקאית, שזה בהחלט חריג באצי ובמערכות המסחר המקוון. היא פשוט לא השאירה לי שום דרך לקנות את הבד. אתם יכולים להבין כמה שמחתי כשבתום שבועות ארוכים של חיפושים ומחקרים מצאתי אותו מונח בצד בחנות בדים קטנה בפלורידה שמכרה לי אותו בשליש מהסכום. כמובן שקניתי את כל המלאי שהיה בחנות ונראה לי שאני מחזיקה בפיסות האחרונות ממנו. בעולם.

בדידותו של הרץ למרחקים

המרדף הזה אחרי בדים הוא משימה לא פשוטה, שדורשת זמן, סקרנות, אמביציה וכישורי תחקירנות, אך בעיקר התמדה מהולה בתשוקה, ובמילה אחת – מדובר באובססיה. אני לא ממליצה לכן לנסות את זה בבית, במיוחד אם אתן לא צורכות בדים בכמויות מסחריות. אבל אני כן יכולה להגיד לכן שברגע התגלית, בתום חיפושים ממושכים, בשנייה שהבד החמקמק נמצא ונלכד סוף סוף ברשתי, הסיפוק הוא עצום. וכשהבד הזה מחייך אלי מתוך עריסה ומשתלב איתה בהרמוניה למוצר מוגמר שהוא מושלם מבחינתי – ברור לי שהמירוץ היה שווה.

ועם זה, לא תמיד יש לי כוח או זמן לרוץ. אני עדיין משלמת סכומים נכבדים עבור בדים שקשה לי לעמוד בפניהם, ולא אחת אני מוצאת את עצמי משלמת הון על בד שאני יודעת שאפשר להשיג בחצי מחיר (אם כי יכול לקחת לי חודש למצוא). למה? כי חלק גדול מהבדים שאני קונה הם oop – out of print – בדים נדירים, ששייכים לקולקציות קודמות, שאינם מודפסים יותר וקשה עד בלתי אפשרי להשיג אותם, כך שעצם השגת הבד היא הישג בשבילי, גם אם הוא עולה עשרה דולר או יותר.

 

Posted on

If you're going to San Francisco

עריסה ראשונה שחוצה את הים בדרך לחיים יפים יותר

בערך מרגע שהתחלתי לקלוע ולמכור עריסות ועגלות נדנדו לי כל הסובבים בשאלות – את מוכרת באצי? באיביי? לאמריקה? "לא", עניתי ונשאתי הרצאה על מצב העריסות והקליעות בחול, שהטיעון העיקרי שלה הוא שהשוק בחו"ל התברך בעריסות קלועות ואילו זה המקומי סובל ממחסור קשה בקולעים. אז מה לי  לשווק קרח לאסקימוסים בשעה שהשוק המקומי צמא? השאלות הטורדניות מהסביבה לא פסקו ושוב ושוב מצאתי את עצמי חוזרת על ההרצאה. אבל עם הזמן הפכתי לפחות אסרטיבית. יותר ויותר לקוחות שהגיעו אלי בעיני בורקות, ממש כאילו מצאו את משיח העריסות, סיפרו "בלידה הראשונה גרנו בארצות הברית וחיפשתי בנרות עריסה כזאת". הנרות לא עזרו. בהתחלה חשבתי, טוב, אולי בוויומינג בדיוק אזלו כרגע העריסות, אבל להפתעתי הנשים דווקא חיפשו בניו יורק ובוושינגטון. ואז באה רחלי.

הכרתי את רחלי לפני כמה שנים כשלמדתי קליעה אצל הרצל. רחלי קולעת סלים יפהיפיים מסנסני תמרים והיא יפה ומתוקה בעצמה. רחלי סיפרה שהיא פתחה חנות באצי, ושזה פחות מפחיד ממה שנדמה, בעיקר בדיעבד, כשיודעים איך עושים את זה. במקום לנדנד פשוט שלחה לי את כל החומרים הרלוונטים, הסיכומים שלה ואת הידע מהנסיון שלה ואמרה לי משהו בנוסח – זה נורא קל, תעשי את זה, יש לך כבר תמונות, מה אכפת לך. ואז כבר לא נותרה לי ברירה וכך נפתחה החנות הוירטואלית של באצי. הודות לעזרה של רחלי זה באמת היה קליל. לא עשיתי אירוע פתיחה, לא הזמנתי יחצנים וישבתי די בשקט, לא חיכיתי ללקוחות, פשוט שמחתי שאף אחד יותר לא מנדנד לי לפתוח חנות, כי כל מי ששאל ונדנד אמרתי שכן, יש לי חנות באצי. תודה ששאלתם.

בוקר אחד קיבלתי במייל ברכה חגיגית לרגל המכירה הראשונה שלי –  עגלת בובה ושטרות של כמעט מאתיים דולר צצו בחשבון הפייפל שלי. ההפתעה היתה כל כך גדולה וכמעט כעסתי על מומחמד מקנדה שפשוט קנה לו עגלה (שלמזלי הודות לעופרה מפטיט היתה לי במלאי באותו רגע) מבלי להתייעץ איתי אפילו.

אבל כשקים מסן פרנסיסקו הודיעה לי שהיא מעוניינת לקנות עריסה שלי מדגם פרג'ליס ממש הייתי בעננים. אמריקה! ארץ אינסוף האפשרויות. ואמריקה מחליטה לבחור דווקא בי! התרגשתי. נרגעתי. קלעתי. ארזתי. ליפפתי באינספור פצפצים, לפלפים ומסקינג טייפ כמו אם חרדה. ברגע האחרון עצרתי בעצמי ולא הכנסתי סנדוויץ לארגז, סתם למקרה שהעריסה תהיה קצת רעבה בדרך. הרגעתי את עצמי שבטיסות ארוכות מגישים ארוחות ונשאתי את 8 הקילוגרמים (מתוכם 2 כנראה שייכים לאריזה) לסניף הדואר הקרוב.

כמה דקות קודם הרצתי עליה סט צילומים קצרצר למרות שאני מכירה במגבלות הצילום והמצלמה שלי. לא ניסיתי (וגם לא הייתי מצליחה) להוציא תמונות שיווקיות מרהיבות. הייתי יותר כמו אמא שמצלמת את הילדים העוזבים על רקע הבית המבולגן עם ערימות הכביסה, הכלים וניחוח הבישולים ופחות כמו אמא שלקחה את הילדים לסט צילומים אצל צלמת מאובזרת. רציתי משהו שיהיה לי למזכרת מהעריסה שטסה לה לאמריקה. ושברגעים הקשים אוכל להיזכר שאפילו הדודים מאמריקה, אלה שיש להם הכל מכל, בחרו דווקא בשלי.

טיסה נעימה!

Posted on

עגלות בובה אחרונות לקיץ זה והזמנה למכירה

עגלות מקש

בניגוד לכל אחד אחר שאני מכירה, ובניגוד לעצתם של כל אנשי השיווק, ליין המוצרים שלי מצומצם.

גלגלי עץ לעגלה

אני אוהבת לחשוב שאני מתמקדת באיכות. אחת לאיזה זמן, שניה לפני שאני משעממת את עצמי למוות, אני מגוונת במוצר חדש.

הרצל תמיד אומר לי "את חייבת לגוון". "אני יודעת, אתה צודק, אני אגיע אלייך השבוע להתאמן על סלים מרובעים, נשבעת". סלים מרובעים זה עולם אחר ומסעיר. הבסיס נקלע בצורה אחרת, הפינות מהוות קרקע לפורענות והסיומת, אוי הסיומת של המרובעים האלה. אבל הם כל כך יפים שפשוט חייבים לקלוע אותם. חייבים. שבוע הבא, אני נשבעת לעצמי ולו ואני באמת מתכוונת לזה, אבל איכשהו יוצא שהדיאלוג הזה חוזר על עצמו מדי שבוע. יש סיכוי סביר שאני הקולעת היחידה בעולם שקולעת רק מוצר אחד ומזל שהם לא קוראים עברית, בטח היו מעיפים אותי כבר מקסטת הקולעים.

אז אחרי שקלעתי 15 עגלות בובה ברצף וסיימתי את מלאי חומרי הגלם לעגלות שהיה ברשותי (לידיעת הנוסעים – זה אומר שעד החורף פס הייצור של העגלות מושבת), אני מגוונת. טוב, אולי לא לזה הרצל התכוון כשאמר שאני חייבת לגוון, אבל בשבילי זה גיוון. הפעם גיוונתי בציוד משלים לעגלות בובה הקלועות – סט מצעים (מהודר!) לעגלה. המצעים – כרית ושמיכה מבדים מתוקים ובצבעים שתואמים את צבעי המזרן של העגלה. כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על בדים, על התשוקה שלי, הטעם שלי וגם האובססיה, עכשיו זו יכלה להיות הזדמנות טוב, לו רק היו לי יומיים-שלושה פנויים. אבל גם זה יגיע. בינתיים במקום לקרוא על זה תוכלו לקנות ולעטוף את הבובות בערבים שהולכים ומתקררים.

עגלה מקש

סט המצעים יושק כרגע במהדורה מוגבלת לקראת אירוע מכירה שיתקיים בסוף השבוע הקרוב בכפר הס בסטודיו של עדילי שמציע גן שעשועים לחובבי אקססוריז ודברים יפים. בית המלאכה שלה ממוקם במחסן תבואה שבעזרת הרבה דמיון, עבודה ובטח אי אלו שקלים, הפך לחלל תצוגה מרשים, שמוצף בקרני שמש שמתעלפות לתוכו ונשברות מול קרירות המיזוג. בתוך הסילו שלל חרוזים, תכשיטים, סיכות, שמלות, נעליים, תיקים, מחברות, מוצרי נייר ובעצם כל מה שאפשר לפנטז עליו במין כל-בו של טעם טוב. במכירה יתארחו בין יתר עופרה שמייצרת מטבחי עץ לילדים, פינות איפור ובסטות שוק; דיקלה שסורגת שטיחים עגולים מרהיבים וכביסים; נויה שמעצבת את בגדי הילדים הכי יפים שאפשר למצוא חוץ מH&M-,היידי שמייצרת את תיקי העגלה הכי בסטייל, ויהיו גם כובעים סרוגים מדליקים, מתנות לידה, טקסטיל לילדים ושאר דברים נהדרים שחייהם של תינוקות אינם חיים בלעדיהם. אל תחמיצו.

חמישי (מחר) משעה 18 ועד 11 בלילה וששי משעה 9 ועד 14. לכפר הס נוסעים צפונה על כביש 4 ופונים ימים בצומת בני דור. משם ממשיכים ישר ופונים ימינה לפי השילוט לכפר הס. ממשיכים ישר ובכיכר הראשונה פונים שמאלה. נוסעים עוד כמה מטרים ותראו את סילו משמאלכם. האזור יהיה משולט ואני בטוחה שתגיעו בבטחה. הנה הצצה. וגם הוכחה שצריך להשאיר את העיסוק הגרפי למישהו אחר.