Posted on

השכרת עריסה – חודש נוסף חינם למזמינים בינואר

השכרת עריסה 

השכרת עריסות תינוק

עריסה של פעם במבצע חודש נוסף חינם: שוכרים עריסה לשלושה חודשים ומקבלים חודש נוסף חינם במתנה. להזמנות לחצו כאן או חייגו 054-6515678.

כל העריסות שלנו מיוצרות בעבודת יד מחומרים טבעים ובהתאם לתקן.  העריסה מגיעה עם רגלי עץ וגלגלים לנוחות הזזת העריסה בין חדרי הבית.  העריסות מגיעות עם מזרן. עריסה מדגם Alba מגיעה עם כילה. העריסה נכנסת בקלות לרכב פרטי. ניתן לאסוף את העריסות מהסטודיו בתל אביב או להזמין משלוח של העריסה עד הבית. תמיד יש לנו עריסות בסטנד ביי, אבל אנחנו מציעים לא לחכות לרגע האחרון ולהזמין עריסה כחודשיים לפני מועד הלידה המשוער.

השכרת עריסה דגם Fragilis

עריסה לתינוק

השכרת עריסה דגם Alba

עריסת תינוק מעוצבת

לכל הדגמים לחצי כאן

Posted on

גרמניה פעם שלישית ואחרונה (לפחות לשנה זו)

פרידה מברלין

סיפור הנסיעה שלי לברלין בחודש האחרון הוא קצת דבילי ואני לא יודעת אם זה כזה רעיון טוב להעלות אותו על הכתב, אבל שיהיה. הדבר היה ככה: כבר כמה שנים שיש לאחותי את המנורה הזאת בסלון.

פתאום, יום אחד, אחרי כמה שנים שהיא תקועה אצלה שם בתקרה, כמו גיליתי אותה והתאהבתי בה אנושות. בירור זריז וממוקד העלה שאין להשיג אותה יותר בארץ. ניסיתי לפתות את אחותי במיטב נכסי בניסיון לשכנע אותה למסור את המנורה שלה לידי, אך נכשלתי. בצר לי פצחתי בחיפוש קדחתני ברשת שגילה אותה באנגליה. מחיר המנורה 100 יורו ומחיר המשלוח לארץ 140 דולר. כשאחותי אמרה שהיא נוסעת לברלין מטעם העבודה מיהרתי להזמין את המנורה לבית של זוהר, מורתי האהובה לפילאטיס וחברתי משכבר הימים. אחותי היתה בברלין יומיים וחצי עמוסים ולמרבה הטרגדיה לא הספיקה לפגוש את זוהר וחזרה הביתה בלי המנורה שלי!

הייתי מחכה עד שזוהר תבוא לביקור בארץ, אבל זוהר היא רקדנית נודדת. היא כבר גרה בניו יורק, ונציה, מילאנו ועוד מקום אחד ששכחתי את שמו, ועכשיו איימה לעבור לסטוקהולם ולהתחיל לימודי תואר שני בכוריאוגרפיה. מבוהלת התיישבתי על האינטרנט לחפש טיסות זולות לברלין, מתקשה להאמין שהמדינה הזאת שאני כל כך שונאת הפכה להיות יעד תיירות מספר אחת אצלי. על הדרך התקשרתי לתומס, הדילר הנאמן שלי, ומיהרתי להזמין 30 זוגות רגלי עץ לעגלות. כך חסכתי המתנה של חודש למשלוח רגלי עגלות וגם את עלות המשלוח. במקום זה, קניתי כרטיס טיסה במחיר של פחות מאלף שקלים.

 

נחַתתי בברלין בסוף אפריל, בשבוע הכי קייצי שידעה העיר בשנה האחרונה. אנשים הגיחו מחוריהם, ממצמצים אל מול קרני השמש העזות ששטפו את העיר באור סנוורים. מזג האוויר הקייצי והשמש הלוהטת, כמו גם ערב רב של זרים מטורקיה, ישראל, ארצות הברית, איטליה וספרד, השכיחו ממני שאני בעצם בגרמניה והתחושה היתה יותר כאילו שאני במין ניו יורק לעניים. רק ריקי גל, שרדפה אותי כל הימים בזמזום בלתי פוסק עם "ראש השנה", הזכירה לי בדקירות המילים של השיר המצמצרר הזה, שהכל טוב ויפה, אבל אני בגרמניה.

ראש השנה שלך
ריקי גל
מילים: צרויה להב
לחן: שלמה ארצילראש השנה שלך
היה ריח עמום של שריפה
היו לך סרטים בשיער מסורק
של ילדת סמינר יפהתמיד אוספים אתכם מחדש
הו כמה יפה השלכת
חיילים מהדקים אנשים בשורות
סופרים בקולות מתכת

ואבא שלך איתך שם
על רצפת העפר במגרש
פרוכת קרועה, השמיים שלו
יתגדל ויתקדש

קצין מדפדף בניירת
נועץ בך עיניים שקופות
קר לך נורא בידיים
אחיך מלביש לך כפפות

ואת אמרת שאת החג הזה
לא תוכלי עוד שנה לעבור
והיית צל מסתתר
מפרפר על קירות הכפור,
הלך וכבה הנר, דעך וכבה הנר
ואת ידעת שאת החג הזה
לא תעברי יותר.

קדימה נשים ימינה
נדחפת לשער ממול
וככה כל ראש השנה את עלית
לקרון האימה הנעול

קורבנות הם תמיד קורבנות
ניצולים נשארים אשמים
וחזן מתורגל ברגש,
שר אל מלא רחמים.

ואת אמרת שאת החג הזה…

 

לבד בברלין

התכוונתי לשהות של 48 שעות, אבל סניף הדואר שממנו היה צריך לאסוף את הרגליים היה סגור כל סוף השבוע וכך השעות התארכו לחמישה ימים של שיטוט מהופנט בעיר המגוונת והמעניינת הזאת. בברלין יש שירות השכרת אופניים כמו זה שהחל לאחרונה בתל אביב, והיא מרושתת כולה בתחנות. העיר עצומה בגודלה והמרחקים בין האתרים השונים גדולים. דהרתי ברחביה על זוג אופני עיר אדומים ונוחים להפליא, שהתגלו כאמצעי התחבורה הנפלא ביותר כדי לתור את העיר בזריזות של תייר על ספידים.

אחרי שסימנתי וי על כל האתרים, יצאתי לפוש בשדה התעופה הישן של ברלין. שדה התעופה פונה ממטוסיו והפך לפארק עצום בגודלו שאירח בסוף השבוע המונים אשר הפקירו את גופם הלבנבן לקרני השמש. בפארק יש פרויקט גינון – כל תושב שמעוניין בכך מקבל קוביית אדמה והופך אותה לגינה קטנה. בסופי שבוע מגיעים בעלי הקוביות חמושים בבירות ומעדרים, עובדים קצת ואחר כך מתיישבים ומארחים ב"גינה". הכי אהבתי את הגינה המגודרת הזאת שנבנתה ביד חובבנית מענפים דקיקים, וספק אם היא תשרוד את הגשם הראשון, אבל היא מקסימה בכל זאת.

הגרמנים ידועים במסורת הקליעה שלהם והם גם מחזיקים בבית ספר ותיק ומכובד לקליעה, אבל בברלין עצמה לא נתקלתי ביותר מדי קלועים. בחמישה ימי השהות שלי בעיר הייתי בערך בשישה שוקי פשפשים, ורק באחד מהם נתקלתי במקלעת שווה.

כמובן שרציתי להביא איתי את עגלת הבובה הענקית הזאת, אבל רק המנורה והרגליים שקניתי לעגלות שקלו ביחד יותר מ-20 קילו, כך שעוד לפני שהוצאתי את הארנק, כבר הייתי באובר ווייט. אז הסתפקתי בתמונה.

עגלה לבובה

עם כל הכבוד למבנים, האתרים ושדות התעופה הנטושים, מה שהכי ריתק אותי בברלין היו האנשים. ברלין היא מגדל בבל של שפות, עמים וסגנונות. שתיתי את האנשים ברחוב בעיניים כלות. בניגוד לרוב העולם, בברלין, כשמסתכלים על בן אדם, לא כל כך ברור מי הוא ולאיזה מעמד חברתי הוא שייך. העיר עצומה והמגוון אינסופי וזה רק גרם לי להרגיש כמה מונוטוני ומשעמם אצלנו. כולם נראים אותו הדבר, מתלבשים אותו הדבר ואין כמעט גיוון, אין כמעט יוצא דופן. כשחזרתי משם, כל מה שהתחשק לי זה להתלבש אחרת, שונה, מוזר, אבל אז גיליתי ששלמתי לאורנג' 1,000 שקל (!) עבור 45 דקות של שיחות טלפון לארץ, אז נשארתי עם הבגדים שלי.

היות והארכתי את השהות שלי בעיר המרתקת והסבוכה הזאת, חשבתי לנצל יום אחד ולעשות משהו מועיל. אז הגעתי לקולע הזה שמתמחה בקליעת כיסאות וחשבתי לשבת אצלו לסטאז' קצר בן יום. התסכול היה מאוד גדול כשהתברר שהבחור הצעיר, שכנראה גדל במזרח ברלין, לא מדבר אפילו הברה אחת באנגלית. ולא שקליעה מצריכה מיומנויות שפה. כבר למדתי קליעה עם הצרפתית הרצוצה שלי, אבל למרות נפנופי ידיים נמרצים, הוא התקשה להבין מה אני רוצה מחייו והיה לי רושם שהוא לא נורא התאמץ. חשבתי שאם הוא היה ישראלי, הוא כבר היה קופץ לחנות שליד ומבקש עזרה בתרגום. חשבתי לרגע לבקש בעצמי, אבל אז דמיינתי יום שלם של שהייה בלתי במחיצתו מבלי יכולת לתקשר, וויתרתי. גם בעוספייה יש קולע כיסאות, הזכרתי לעצמי, ונפרדתי מהקולע המזרח גרמני לשלום. את זה נראה לי שהוא הבין.

כשחזרתי הביתה קרו כמה דברים נהדרים. ראשית, הפסיקו להזדמזם לי השורות מהשיר שדקרו אותי כל הימים וזו היתה הקלה גדולה. שנית, הרצל חיכה לי עם מתנת יום ההולדת שהזמנתי, סל הפיקניק הנפלא הזה שנקלע מהערבה השחורה שאני כל כך אוהבת. תותי העץ והפיטנגו בתל אביב ובקיבוץ בית ניר הבשילו ומילאו את הסלים והכרסים בעסיס מתוק.

  סל פיקניק

הגעגוע לעבודת הידיים, לקליעה, היה כל כך חזק, שאפילו לא פרקתי (טוב, רק את המנורה) והסתערתי מיד על הענפים ועל רגלי העץ החדשות שהבאתי וקלעתי ברצף עגלות בובה עד שהתעייפתי נורא. כיוון שחסכתי את עלויות המשלוח של הרגליים, אני מגלגלת את החיסכון אל הלקוחות ומוכרת עכשיו את עגלות הבובה הקלועות ב 450 שקלים. אפשר לאסוף את העגלות מהסטודיו בתל אביב או להזמין משלוח בדואר. המחיר הוא עד גמר הנגלה הנוכחית.

עגלת בובה

Posted on

השכרת עריסה שאלות נפוצות

השכרת עריסה – שאלות נפוצות

השכרת עריסה

1. האם עריסה של פעם עומדת בתקן?

כן. כל העריסות שלנו – עריסות למכירה ועריסות להשכרה – עומדות בתקן הישראלי (ת"י 681) לעריסות תינוק.

2. לכמה זמן מושכרת העריסה?

העריסות שלנו מושכרות לתקופת מינימום של שלושה חודשים. לא ניתן לשכור עריסה לפחות משלושה חודשים ולא יינתן החזר כספי במקרה של החזרת העריסה לפני תום תקופת השכירות.

3. האם ניתן להאריך את תקופת השכרת העריסה?

כן. בהנחה שהעריסה פנויה ואינה מוזמנת, ניתן להאריך את משך השכרת העריסה.

4. האם ניתן לבצע הזמנה טלפונית באשראי?

כן. ניתן לבצע הזמנה טלפונית של עריסות לקנייה ולהשכרה ולשלם באשראי. אנו מכבדים כרטיסי ויזה, מסטרכארד ודיינרס.

5. האם אתם מציעים שירות משלוחים?

אנחנו שולחים עריסות לכל רחבי הארץ – מרמת הגולן ועד אילת. בתל אביב המשלוח הוא מהיום למחר, בשאר חלקי הארץ זמני המשלוח נעים בין יום עבודה ליומיים (לא כולל ששי שבת). עלות המשלוח – 70 שקלים.

6. מתי כדאי להזמין?

אנחנו מקבלים הזמנות כחודש-חודשיים לפני מועד הלידה המשוער. אם הלידה צפויה באוגוסט, ניתן להזמין החל מחודש יוני. אנחנו תמיד משתדלים שיהיו לנו עריסות בסטנד ביי עבור מי שילדה זה עתה ומעוניינת להזמין עריסה להיום.

7. האם ניתן להשכיר עריסה לאירוע?

כן. ניתן לשכור עריסות לאירועים, וניתן לשלב זאת עם שירות משלוחים שיביא את העריסה עד למקום האירוע ויאסוף אותה ממנו. ניתן כמובן גם לאסוף ולהחזיר את העריסה באופן עצמאי.

8. האם ניתן לקבל מזרן חדש?

אנחנו דואגים לשמור את העריסות שלנו במצב מעולה ומחדשים אותן באופן קבוע. יחד עם זה, אנחנו מכירים את ההעדפה למזרן חדש ומאפשרים קניית מזרן חדש לעריסה בתוספת תשלום סמלית.

לחצו כאן להזמנת עריסה להשכרה

 

 

Posted on

מה כדאי – להשכיר או לקנות עריסה? שאלון קצרצר שיעזור לכם להחליט

מתלבטים האם לשכור עריסה או לקנות?

השאלון הקצרצר שלפניכם יעזור לכם לקבל החלטה. נסו לענות בכנות על 5 השאלות הבאות.

1. האם זהו הריון ראשון?

2. האם יש לכם בית גדול / בית עם שטח אחסון נדיב?

3. האם חשבון הבנק שלכם בפלוס?

4. האם יש לכם אחים/אחיות צעירים שעוד לא ילדו?

5. האם מצאתם עריסה יפה כל כך ופשוט התאהבתם?

 

השכרת עריסות תינוק

ונעבור לפענוח התוצאות:

אם עניתם "כן" על רוב השאלות כדאי לכם לקנות עריסה. זה הילד הראשון שלכם, יש לכם גם אחרים צעירים שיוכלו ליהנות מהעריסה בבוא היום, הבית שלכם רחב ידיים ונשאר לכם עוד קצת כסף בארנק. מה עוד שהתמזל מזלכם ומצאתם עריסה יפה שתשמחו להסתכל עליה גם בעוד 10 שנים. במקרה כזה, אין ספק שכדאי לכם לקנות את העריסה ולגדל בה את כל הילדים שלכם ולאפשר גם ליתר בני המשפחה ליהנותממנה.

אם עניתן "לא" לרוב השאלות, כלומר, אתם כבר בילד שלישי, הבית שלכם מלא ציוד ואין לכם איפה לדחוף סיכה וגם האחיות שלכם סגרו את הבסטה, עדיף שתשכירו עריסה. כך, תוכלו ליהנות ממחיר אטרקטיבי שגם ישאיר לכם הרבה מרחב בבית אחרי שתחזירו את העריסה. במקרה כזה, אין ספק שהבחירה הנכונה עבורכם היא השכרת עריסה.

לקניית עריסה לחצו כאן.

להשכרת עריסה לחצו כאן.

 

 

 

 

Posted on

מי צריך נעליים

כשיש סלים..

קליעת סלים
מתקן מים ציבורי מול שער השלשלת בהר הבית

בכל הזדמנות אני חוזרת ומספרת שפעם היו סלים ומוצרים קלועים פריט חיוני ביותר בכל בית.וזה אפילו לא היה כל כך מזמן. עוד לפני 100 שנה הם לא היו חפץ נוי, אלא שימשו ככלי פונקציולי שהיה בשימוש יומיומי תדיר בבית ובסביבתו. סלים ומקלעות שימשו כאמצעי ריהוט וכלי כיבול ייחודי. הזמינות שלהם ומחירם הזול הפכו אותם לכזה בעולם כולו. אספו בהם יבולים מהשדה והפרדס, סללו בעזרתם דרכים (על ידי איסוף האבנים והסלעים והרחקתם מהאזור) אחסנו כל דבר שהיה בתפזורת, העבירו סחורות מפה לשם, הגישו בהם מאכלים. עשו מהם בתים, כסאות ומחצלות ששימשו לקירוי סוכות, מצע, מחיצה ואפילו מפרש לספינה. אבל תמיד יש לי תחושה שהמלים שלי לא מצליחות להמחיש את המרכזיות על סף הבנאליות של הקלועים בחיי היום-יום.

ואז נקלעתי לתערוכה הזאת. "תמונות מארץ התנך" מוצגת במוזיאון הארץ ברמת אביב.

סלים קלועים
טוחנים דגן. סל אחד מצופה עור חיה
סלים עתיקים
ילדים יהודים קוטפים שקדים לתוך סלים מפצלי קנה. ראשון לצריון 1920-1930
סוחר פירות ביפו 100-1920

זוהי תערוכת צילומים שצולמו בארץ בין השנים 1898-1934 על ידי  צלמי המושבה האמריקאית בירושלים. בעוד שהצלמים היהודים בארץ התרכזו בהנצחת המפעל הציוני, צלמים ערבים וארמנים שחיו פה צילמו ממניעים כלכליים ודתיים. הם התרכזו ביצירת חוויה רומנטית אלגורית ולא אחת צילמו גם את הדלות העוני והקושי הרב ששרו בארץ בתקופה ההיא (בין היתר כדי לגייס תרומות). הם ירדו ממסלולי התיירים והגיעו אל כל אותם מקומות בלתי מתויירים, כפרים בדויים, ישובי ערבים ומאהלים. צלמיי מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית (אמריקן קולוני) צילמו פה בשחור לבן, צבעו את התמונות בעבודת יד ומכרו אותם כגלויות. התוצאה מרהיבה, ריאליטסית ורומנטית.

סלים בראשית המאה שעברה
טוחנים זיתים
ילדים יחפים נושאים סלים מפצלות קנה

הרומנטיות הצבעונית ששורה על כל הצילומים מרעישה משהו בלב ומעוררת כמיהה לחזור לימים פשוטים יותר והיא מסמאת את העיניים עד שהמתבונן שוכח שאלו היו ימים קשים, של דלות, עזובה, הרס ועוני מר. אני שואלת את עצמי אם בצילומים לא רואים זקנים כי הם לא "מוכרים" או כי פשוט תנאי החיים בארץ לא אפשרו להם להגיע לגיל זיקנה. מה שבטוח שסלים יש בכל פינה ובכל בית ותחת כל עץ רענן. המתבונן עשוי לחשוב שנושא התערוכה הוא "סלים בארץ ישראל", אבל זה כמובן לא המצב. פשוט צילמו את תושבי הארץ בסיטואציות יומיומיות שגרתיות, וסלים, שהיו חלק מובן מאליו מהיום יום הזה, מככבים. בלי סלים היה פשוט בלתי אפשרי.  שימו לב שבכל התמונות שבתערuכה מופיעים סלים, ובמעטות מהן מופיעות נעליים. מה שמלמד לא רק על היוקר של הנעליים, אלא אולי גם על הנחיצות שלהם.

 

סלים מקש ומקנה בכל פינה
משקולת קלועה
טסי קש לפיתות
פינוי נזקי רעידת האדמה בשכם בעזרת סלים. 1927
חרש עץ ו"ארגז" כלי עבודה קלוע