Posted on

התשוקה לכותנה

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לדבר על בדים, אז הפוסט הזה צפוי להיות תזזיתי, לא ממוקד וכנראה גם לא יקבל ציון גבוה על עריכה. בדים. אני אוהבת בדים. צבעוניים. מצוירים. חלקים. רכים. נעימים. מנוקדים, מפוספסים, פרחוניים ומעולעלים. אני פשוט אוהבת בדים. בדים איכותיים. אוהבת אותם בתור מגן ראש לעריסה, חולצה, חצאית או שמלה, בתור מצעים לבנים למיטת הוללות, או בתור בגדי חמודות במחלקת הילדות ב-H&M. אני אוהבת אותם זורמים, קולחים ונשפכים, בעיקר במטרים, אבל גם ביארדים ובגלילים. אני פשוט אוהבת בדים. טוב, נראה לי שהנקודה הובהרה. אפשר להמשיך.

בדים
אחד הבדים המושלמים, עד היום צובטת את ליבי הידיעה שלא ניתן להשיג עוד אף פירור ממנו

בדים בסלים

החיפוש שלי אחר בדים התחיל ברגע שהתחלתי לקלוע סלים. בניגוד לרוב הקולעים, שאצלם המלאכה מושלמת עם סיום הסל, אצלי מלאכה אחת הסתיימה ואחרת התחילה. כמעט לכל סל שקלעתי תפרתי בדים צבעוניים שריפדו אותו מבפנים או היו לו למכסה. אני מאשימה בזה סל אליפסה קלוע מערבה חומה (כמקובל במזרח אירופה) ומצופה בד פרחוני גס, שעלה איתנו לארץ מרומניה וזכה לחיים ארוכים בארץ הקודש.

כשהתחלתי לקלוע עריסות כל העיסוק בבדים קיבל ממדים עצומים וגם זכה ללגיטימציה עסקית (אני לא קונה בדים להנאתי, זה חומר גלם!). יש משהו כל כך טבעי ונכון בשילוב בין בדים לעריסה, שנראה לי אפילו שאין צורך להסביר. לפעמים נדמה לי שכל העריסות הן בעצם רק תירוץ לקנייה משולחת רסן של בדים חלומיים.

תגלית הבדים הגדולה

עד שנתקלתי בבלוג המרהיב של אלין, חשבתי שיש במדרחוב בדים סבירים, אם כי התקשיתי למצוא שם כאלה שיהלמו את העריסות שלי. אלין – אשת קריירה לתפארת וסלב-קרפט, מעלה בבלוג שלה מדי פעם דברי חמודות תפורים מרהיבים ביופיים. את הבדים שלה לא תמצאו לא בנחלת ולא בבנימין. את כולם היא קונה מחו"ל. קליק אחד על לינק באתר שלה העיף אותי לעולם המופלא והאינסופי של etsy, החנות הווירטואלית הענקית המתמחה במלאכות יד. החנות הזו השאירה אותי ערה מספר לילות ברצף.

במהלכם חרשתי חריש עמוק באינסוף חנויות הבדים, עברתי בזה אחר זה על כל המדפים ובחנתי מקרוב את הסחורה. וגם השכלתי. לראשוני התוודעתי למותגי בדים, מעצבי בדים וליינים של בדים. וקניתי. הו, כמה קניתי. את כל אלה קניתי.

   

האמת, שכשהתחלתי לקנות בדים לא ידעתי להגדיר מה אני מחפשת, אבל כשמצאתי, ידעתי שזה הדבר שחיפשתי. אבל לכל דבר טוב יש סוף. זו היתה הקנייה האחרונה שלי באצי.

במשך כמה ימים ישבתי ובהיתי בשיא המתיקות הזאת וקיימתי עם עצמי דיון נוקב בשאלה עד כמה מוסרי/חיוני/הגיוני להוציא 18 דולר על 90 סנטימטר של בד. לבסוף הגעתי למסקנה שזה לא מוסרי/חיוני/הגיוני. למרות זאת, קניתי יארד אחד מהבד, כדי לבדוק מקרוב הכצעקתו.

כשהבד הגיע ראיתי שאכן, מדובר במתיקות בהתגלומתה. גזרתי אותו בחרדת קודש, אחרי שמדדתי שוב ושוב כדי שחס וחלילה לא אפשל וירד לו לטמיון בד יקר המציאות. בגזירה חיכתה לי הפתעה. על שולי הבד, במקום שבו מודפסים פרטיו, גיליתי שהבד Made in the US. ולמה זה כל כך מפתיע? כי רוב בדי הכותנה מארצות הברית לא עולים 18 דולר למטר!

מגן ראש עריסה או ציידת הבדים

אמריקאים הם לא פראיירים, אמרתי לעצמי ורצתי למחשב. אם הבד הזה נולד, גדל והתחנך בארצות הברית של אמריקה, אני בטוח יכולה למצוא אותו בעוד מקום חוץ מאצי ובטח במחיר טוב יותר. בשורת החיפוש של גוגל הקלדתי את כל המילים שיכולות לתאר את הבד המרהיב הזה, וכעבור כמה שעות שבמהלכן עברתי על מאות דוגמאות בדים, מצאתי אותו יושב בשקט באיביי ומוצע לכל בשליש מחיר. בנקודה הזו תמו יחסי המסחר שלי עם החנויות באצי. אני כן נכנסת לפעמים לראות את הבדים. החנויות באתר יפות והסחורה מסודרת יפה ומצולמת היטב. כשאני רואה שם בד יפה אני אוספת את כל הנתונים המוצגים עליו – יצרן, סדרה וכו' ופונה עם זה לאיביי או לגוגל ובתשעים ותשע אחוז מהפעמים אני מוצאת את אותו בד במקום אחר ובהפרשי מחיר עצומים.

לדוגמה, תנו מבט בבד המשגע הזה: לפניכם הדפס של בסי פיס, אמנית ומאיירת אמריקאית, שחיה בשנים 1876–1960, ובין היתר איירה ב-1907 את אחת המהדורות של עליסה בארץ הפלאות.

   

הבד הזה כל כך שבה את לבי, עד שבלי לחשוב פעמיים שלפתי את כרטיס האשראי כדי לשלם 15 דולר תמורתו, אלא שלמרבה המזל (שלי) והחוצפה (של המוכרת), לא רק שיארד עולה 15 דולר, אלא המוכרת גם לא שולחת לארץ וגם לא עובדת עם פייפל ולא כרטיסי אשראי. אפשר לשלם לה רק  בהעברה בנקאית, שזה בהחלט חריג באצי ובמערכות המסחר המקוון. היא פשוט לא השאירה לי שום דרך לקנות את הבד. אתם יכולים להבין כמה שמחתי כשבתום שבועות ארוכים של חיפושים ומחקרים מצאתי אותו מונח בצד בחנות בדים קטנה בפלורידה שמכרה לי אותו בשליש מהסכום. כמובן שקניתי את כל המלאי שהיה בחנות ונראה לי שאני מחזיקה בפיסות האחרונות ממנו. בעולם.

בדידותו של הרץ למרחקים

המרדף הזה אחרי בדים הוא משימה לא פשוטה, שדורשת זמן, סקרנות, אמביציה וכישורי תחקירנות, אך בעיקר התמדה מהולה בתשוקה, ובמילה אחת – מדובר באובססיה. אני לא ממליצה לכן לנסות את זה בבית, במיוחד אם אתן לא צורכות בדים בכמויות מסחריות. אבל אני כן יכולה להגיד לכן שברגע התגלית, בתום חיפושים ממושכים, בשנייה שהבד החמקמק נמצא ונלכד סוף סוף ברשתי, הסיפוק הוא עצום. וכשהבד הזה מחייך אלי מתוך עריסה ומשתלב איתה בהרמוניה למוצר מוגמר שהוא מושלם מבחינתי – ברור לי שהמירוץ היה שווה.

ועם זה, לא תמיד יש לי כוח או זמן לרוץ. אני עדיין משלמת סכומים נכבדים עבור בדים שקשה לי לעמוד בפניהם, ולא אחת אני מוצאת את עצמי משלמת הון על בד שאני יודעת שאפשר להשיג בחצי מחיר (אם כי יכול לקחת לי חודש למצוא). למה? כי חלק גדול מהבדים שאני קונה הם oop – out of print – בדים נדירים, ששייכים לקולקציות קודמות, שאינם מודפסים יותר וקשה עד בלתי אפשרי להשיג אותם, כך שעצם השגת הבד היא הישג בשבילי, גם אם הוא עולה עשרה דולר או יותר.

 

Posted on

עגלות בובה אחרונות לקיץ זה והזמנה למכירה

עגלות מקש

בניגוד לכל אחד אחר שאני מכירה, ובניגוד לעצתם של כל אנשי השיווק, ליין המוצרים שלי מצומצם.

גלגלי עץ לעגלה

אני אוהבת לחשוב שאני מתמקדת באיכות. אחת לאיזה זמן, שניה לפני שאני משעממת את עצמי למוות, אני מגוונת במוצר חדש.

הרצל תמיד אומר לי "את חייבת לגוון". "אני יודעת, אתה צודק, אני אגיע אלייך השבוע להתאמן על סלים מרובעים, נשבעת". סלים מרובעים זה עולם אחר ומסעיר. הבסיס נקלע בצורה אחרת, הפינות מהוות קרקע לפורענות והסיומת, אוי הסיומת של המרובעים האלה. אבל הם כל כך יפים שפשוט חייבים לקלוע אותם. חייבים. שבוע הבא, אני נשבעת לעצמי ולו ואני באמת מתכוונת לזה, אבל איכשהו יוצא שהדיאלוג הזה חוזר על עצמו מדי שבוע. יש סיכוי סביר שאני הקולעת היחידה בעולם שקולעת רק מוצר אחד ומזל שהם לא קוראים עברית, בטח היו מעיפים אותי כבר מקסטת הקולעים.

אז אחרי שקלעתי 15 עגלות בובה ברצף וסיימתי את מלאי חומרי הגלם לעגלות שהיה ברשותי (לידיעת הנוסעים – זה אומר שעד החורף פס הייצור של העגלות מושבת), אני מגוונת. טוב, אולי לא לזה הרצל התכוון כשאמר שאני חייבת לגוון, אבל בשבילי זה גיוון. הפעם גיוונתי בציוד משלים לעגלות בובה הקלועות – סט מצעים (מהודר!) לעגלה. המצעים – כרית ושמיכה מבדים מתוקים ובצבעים שתואמים את צבעי המזרן של העגלה. כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על בדים, על התשוקה שלי, הטעם שלי וגם האובססיה, עכשיו זו יכלה להיות הזדמנות טוב, לו רק היו לי יומיים-שלושה פנויים. אבל גם זה יגיע. בינתיים במקום לקרוא על זה תוכלו לקנות ולעטוף את הבובות בערבים שהולכים ומתקררים.

עגלה מקש

סט המצעים יושק כרגע במהדורה מוגבלת לקראת אירוע מכירה שיתקיים בסוף השבוע הקרוב בכפר הס בסטודיו של עדילי שמציע גן שעשועים לחובבי אקססוריז ודברים יפים. בית המלאכה שלה ממוקם במחסן תבואה שבעזרת הרבה דמיון, עבודה ובטח אי אלו שקלים, הפך לחלל תצוגה מרשים, שמוצף בקרני שמש שמתעלפות לתוכו ונשברות מול קרירות המיזוג. בתוך הסילו שלל חרוזים, תכשיטים, סיכות, שמלות, נעליים, תיקים, מחברות, מוצרי נייר ובעצם כל מה שאפשר לפנטז עליו במין כל-בו של טעם טוב. במכירה יתארחו בין יתר עופרה שמייצרת מטבחי עץ לילדים, פינות איפור ובסטות שוק; דיקלה שסורגת שטיחים עגולים מרהיבים וכביסים; נויה שמעצבת את בגדי הילדים הכי יפים שאפשר למצוא חוץ מH&M-,היידי שמייצרת את תיקי העגלה הכי בסטייל, ויהיו גם כובעים סרוגים מדליקים, מתנות לידה, טקסטיל לילדים ושאר דברים נהדרים שחייהם של תינוקות אינם חיים בלעדיהם. אל תחמיצו.

חמישי (מחר) משעה 18 ועד 11 בלילה וששי משעה 9 ועד 14. לכפר הס נוסעים צפונה על כביש 4 ופונים ימים בצומת בני דור. משם ממשיכים ישר ופונים ימינה לפי השילוט לכפר הס. ממשיכים ישר ובכיכר הראשונה פונים שמאלה. נוסעים עוד כמה מטרים ותראו את סילו משמאלכם. האזור יהיה משולט ואני בטוחה שתגיעו בבטחה. הנה הצצה. וגם הוכחה שצריך להשאיר את העיסוק הגרפי למישהו אחר.

 

Posted on

מגן ראש עריסה

המגנים שלנו

מגני הראש שלנו עשויים 100 כותנה איכותית והבדים נבחרים בקפידה מתוך מבחר אינסופי של בדים. רק הספורים שמצליחים לרגש אותנו במתיקותם, בעדינותם, ביופים ובחד פעמיותם, עושים את הדרך אל העריסות שלנו. המגן של העריסות שלנו הוא בגודל מגן ראש למיטה, כך שבסיום השימוש בעריסה המגן עוברת למיטת התינוק וחוסך קניית מגן נוסף למיטה. הסרגל שמופיע בחלק מהמידות הוא כדי לתת קנה מידה ואינו מופיע על הבד.

מגני ראש לעריסות תינוק
מגן ראש ולנטיין

מגן ראש לעריסות
מגן ראש עריסה אמא אווזה
מגן פרחים פסים לעריסה
מגני ראש
מגן ראש לעריסה בובות
מגן ראש לעריסה
מגן ראש נקודות תכלת לעריסת תינוק
גן ראש נקודות ורודת לעריסה
מגן ראש נקודות ורודת לעריסה
מגן ראש לעריסה בבושקה
מגן ראש בבושקות

מגן למיטת תינוק
מגן ראש לבן
Posted on

גרמניה פעם שלישית ואחרונה (לפחות לשנה זו)

פרידה מברלין

סיפור הנסיעה שלי לברלין בחודש האחרון הוא קצת דבילי ואני לא יודעת אם זה כזה רעיון טוב להעלות אותו על הכתב, אבל שיהיה. הדבר היה ככה: כבר כמה שנים שיש לאחותי את המנורה הזאת בסלון.

פתאום, יום אחד, אחרי כמה שנים שהיא תקועה אצלה שם בתקרה, כמו גיליתי אותה והתאהבתי בה אנושות. בירור זריז וממוקד העלה שאין להשיג אותה יותר בארץ. ניסיתי לפתות את אחותי במיטב נכסי בניסיון לשכנע אותה למסור את המנורה שלה לידי, אך נכשלתי. בצר לי פצחתי בחיפוש קדחתני ברשת שגילה אותה באנגליה. מחיר המנורה 100 יורו ומחיר המשלוח לארץ 140 דולר. כשאחותי אמרה שהיא נוסעת לברלין מטעם העבודה מיהרתי להזמין את המנורה לבית של זוהר, מורתי האהובה לפילאטיס וחברתי משכבר הימים. אחותי היתה בברלין יומיים וחצי עמוסים ולמרבה הטרגדיה לא הספיקה לפגוש את זוהר וחזרה הביתה בלי המנורה שלי!

הייתי מחכה עד שזוהר תבוא לביקור בארץ, אבל זוהר היא רקדנית נודדת. היא כבר גרה בניו יורק, ונציה, מילאנו ועוד מקום אחד ששכחתי את שמו, ועכשיו איימה לעבור לסטוקהולם ולהתחיל לימודי תואר שני בכוריאוגרפיה. מבוהלת התיישבתי על האינטרנט לחפש טיסות זולות לברלין, מתקשה להאמין שהמדינה הזאת שאני כל כך שונאת הפכה להיות יעד תיירות מספר אחת אצלי. על הדרך התקשרתי לתומס, הדילר הנאמן שלי, ומיהרתי להזמין 30 זוגות רגלי עץ לעגלות. כך חסכתי המתנה של חודש למשלוח רגלי עגלות וגם את עלות המשלוח. במקום זה, קניתי כרטיס טיסה במחיר של פחות מאלף שקלים.

 

נחַתתי בברלין בסוף אפריל, בשבוע הכי קייצי שידעה העיר בשנה האחרונה. אנשים הגיחו מחוריהם, ממצמצים אל מול קרני השמש העזות ששטפו את העיר באור סנוורים. מזג האוויר הקייצי והשמש הלוהטת, כמו גם ערב רב של זרים מטורקיה, ישראל, ארצות הברית, איטליה וספרד, השכיחו ממני שאני בעצם בגרמניה והתחושה היתה יותר כאילו שאני במין ניו יורק לעניים. רק ריקי גל, שרדפה אותי כל הימים בזמזום בלתי פוסק עם "ראש השנה", הזכירה לי בדקירות המילים של השיר המצמצרר הזה, שהכל טוב ויפה, אבל אני בגרמניה.

ראש השנה שלך
ריקי גל
מילים: צרויה להב
לחן: שלמה ארצילראש השנה שלך
היה ריח עמום של שריפה
היו לך סרטים בשיער מסורק
של ילדת סמינר יפהתמיד אוספים אתכם מחדש
הו כמה יפה השלכת
חיילים מהדקים אנשים בשורות
סופרים בקולות מתכת

ואבא שלך איתך שם
על רצפת העפר במגרש
פרוכת קרועה, השמיים שלו
יתגדל ויתקדש

קצין מדפדף בניירת
נועץ בך עיניים שקופות
קר לך נורא בידיים
אחיך מלביש לך כפפות

ואת אמרת שאת החג הזה
לא תוכלי עוד שנה לעבור
והיית צל מסתתר
מפרפר על קירות הכפור,
הלך וכבה הנר, דעך וכבה הנר
ואת ידעת שאת החג הזה
לא תעברי יותר.

קדימה נשים ימינה
נדחפת לשער ממול
וככה כל ראש השנה את עלית
לקרון האימה הנעול

קורבנות הם תמיד קורבנות
ניצולים נשארים אשמים
וחזן מתורגל ברגש,
שר אל מלא רחמים.

ואת אמרת שאת החג הזה…

 

לבד בברלין

התכוונתי לשהות של 48 שעות, אבל סניף הדואר שממנו היה צריך לאסוף את הרגליים היה סגור כל סוף השבוע וכך השעות התארכו לחמישה ימים של שיטוט מהופנט בעיר המגוונת והמעניינת הזאת. בברלין יש שירות השכרת אופניים כמו זה שהחל לאחרונה בתל אביב, והיא מרושתת כולה בתחנות. העיר עצומה בגודלה והמרחקים בין האתרים השונים גדולים. דהרתי ברחביה על זוג אופני עיר אדומים ונוחים להפליא, שהתגלו כאמצעי התחבורה הנפלא ביותר כדי לתור את העיר בזריזות של תייר על ספידים.

אחרי שסימנתי וי על כל האתרים, יצאתי לפוש בשדה התעופה הישן של ברלין. שדה התעופה פונה ממטוסיו והפך לפארק עצום בגודלו שאירח בסוף השבוע המונים אשר הפקירו את גופם הלבנבן לקרני השמש. בפארק יש פרויקט גינון – כל תושב שמעוניין בכך מקבל קוביית אדמה והופך אותה לגינה קטנה. בסופי שבוע מגיעים בעלי הקוביות חמושים בבירות ומעדרים, עובדים קצת ואחר כך מתיישבים ומארחים ב"גינה". הכי אהבתי את הגינה המגודרת הזאת שנבנתה ביד חובבנית מענפים דקיקים, וספק אם היא תשרוד את הגשם הראשון, אבל היא מקסימה בכל זאת.

הגרמנים ידועים במסורת הקליעה שלהם והם גם מחזיקים בבית ספר ותיק ומכובד לקליעה, אבל בברלין עצמה לא נתקלתי ביותר מדי קלועים. בחמישה ימי השהות שלי בעיר הייתי בערך בשישה שוקי פשפשים, ורק באחד מהם נתקלתי במקלעת שווה.

כמובן שרציתי להביא איתי את עגלת הבובה הענקית הזאת, אבל רק המנורה והרגליים שקניתי לעגלות שקלו ביחד יותר מ-20 קילו, כך שעוד לפני שהוצאתי את הארנק, כבר הייתי באובר ווייט. אז הסתפקתי בתמונה.

עגלה לבובה

עם כל הכבוד למבנים, האתרים ושדות התעופה הנטושים, מה שהכי ריתק אותי בברלין היו האנשים. ברלין היא מגדל בבל של שפות, עמים וסגנונות. שתיתי את האנשים ברחוב בעיניים כלות. בניגוד לרוב העולם, בברלין, כשמסתכלים על בן אדם, לא כל כך ברור מי הוא ולאיזה מעמד חברתי הוא שייך. העיר עצומה והמגוון אינסופי וזה רק גרם לי להרגיש כמה מונוטוני ומשעמם אצלנו. כולם נראים אותו הדבר, מתלבשים אותו הדבר ואין כמעט גיוון, אין כמעט יוצא דופן. כשחזרתי משם, כל מה שהתחשק לי זה להתלבש אחרת, שונה, מוזר, אבל אז גיליתי ששלמתי לאורנג' 1,000 שקל (!) עבור 45 דקות של שיחות טלפון לארץ, אז נשארתי עם הבגדים שלי.

היות והארכתי את השהות שלי בעיר המרתקת והסבוכה הזאת, חשבתי לנצל יום אחד ולעשות משהו מועיל. אז הגעתי לקולע הזה שמתמחה בקליעת כיסאות וחשבתי לשבת אצלו לסטאז' קצר בן יום. התסכול היה מאוד גדול כשהתברר שהבחור הצעיר, שכנראה גדל במזרח ברלין, לא מדבר אפילו הברה אחת באנגלית. ולא שקליעה מצריכה מיומנויות שפה. כבר למדתי קליעה עם הצרפתית הרצוצה שלי, אבל למרות נפנופי ידיים נמרצים, הוא התקשה להבין מה אני רוצה מחייו והיה לי רושם שהוא לא נורא התאמץ. חשבתי שאם הוא היה ישראלי, הוא כבר היה קופץ לחנות שליד ומבקש עזרה בתרגום. חשבתי לרגע לבקש בעצמי, אבל אז דמיינתי יום שלם של שהייה בלתי במחיצתו מבלי יכולת לתקשר, וויתרתי. גם בעוספייה יש קולע כיסאות, הזכרתי לעצמי, ונפרדתי מהקולע המזרח גרמני לשלום. את זה נראה לי שהוא הבין.

כשחזרתי הביתה קרו כמה דברים נהדרים. ראשית, הפסיקו להזדמזם לי השורות מהשיר שדקרו אותי כל הימים וזו היתה הקלה גדולה. שנית, הרצל חיכה לי עם מתנת יום ההולדת שהזמנתי, סל הפיקניק הנפלא הזה שנקלע מהערבה השחורה שאני כל כך אוהבת. תותי העץ והפיטנגו בתל אביב ובקיבוץ בית ניר הבשילו ומילאו את הסלים והכרסים בעסיס מתוק.

  סל פיקניק

הגעגוע לעבודת הידיים, לקליעה, היה כל כך חזק, שאפילו לא פרקתי (טוב, רק את המנורה) והסתערתי מיד על הענפים ועל רגלי העץ החדשות שהבאתי וקלעתי ברצף עגלות בובה עד שהתעייפתי נורא. כיוון שחסכתי את עלויות המשלוח של הרגליים, אני מגלגלת את החיסכון אל הלקוחות ומוכרת עכשיו את עגלות הבובה הקלועות ב 450 שקלים. אפשר לאסוף את העגלות מהסטודיו בתל אביב או להזמין משלוח בדואר. המחיר הוא עד גמר הנגלה הנוכחית.

עגלת בובה

Posted on

טופס הזמנת עריסה לתינוק

מלאו את הטופס ונחזור אליכם לביצוע ההזמנה

העריסה מושכרת לתקופת מינימום של 3 חודשים. ניתן להאריך את תקופת השכרת העריסה. הארכת ההשכרה כרוכה בתשלום נוסף. עם סיום תקופת ההשכרה יחויב כרטיס האשראי על בסיס חודשי עד החזרת העריסה.

[contact-form 1 "צרו קשר"]